השינויים בדרישות איכות הדלק כוללים:

• הפחתת תכולת הגפרית בסולר ובבנזין: ריכוז מרבי מותר 50 חל"מ (חלקים למליון PPM)
• התחלת שיווק באופן מדגמי ובפריסה ארצית של סולר ובנזין המכילים עד 10 חל"מ גפרית, זאת, על מנת לאפשר שימוש בכלי רכב עם טכנולוגיות הרגישות לגפרית
• תכולת החומרים הפוליציקליים (פחממנים רב - טבעתיים) הארומטיים בסולר הוגבלה ל 11%
• התכולה המירבית של חומרים ארומטיים בבנזין הופחתה מ 42% ל 35%

השינוי בדרישות הפליטה מכלי הרכב לעומת תקני "יורו 3":

• הפחתה של - 50% - 30% בערכי הפליטה המרביים של: פחמימנים (HC), חד תחמוצת הפחמן (CO) ותחמוצות חנקן (NOx) 
• הפחתה של - 40% - 80% בפליטת חלקיקים (PM) מדיזל

על מנת לעמוד בדרישות הפליטה החדשות, יצרני הרכב ערכו שיפורים במנועים ובמערכות הפחתת הזיהום. להלן מספר דוגמאות לשיפורים אלו:

• בחלק מדגמי הרכב הכבדים (דיזל) מותקנים לראשונה כסטנדרט מערכות ייעודיות להפחתת תחמוצות חנקן, שבהן נדרשת הוספת תוסף על בסיס אוראה (UREA). האוראה משמשת כחומר קטליטי להפחתת פליטת תחמוצות חנקן
• בחלק מדגמי הרכב מותקנות מלכודות חלקיקים במטרה לעמוד בדרישות הפליטה למזהם זה
• מערכות EGR: אלו מערכות שבהן חלק מגזי הפליטה מוחזרים למנוע בחלק מזמן הנסיעה במטרה להקטין את טמפרטורת הגזים בתא השריפה ולהפחית את פליטת תחמוצות החנקן. אמצעי זה יעיל בעיקר בכלי רכב קלים ובינוניים ומתאים פחות לרכב כבד הנתון במאמץ גבוה. חלק מכלי רכב אלו יזדקקו לסולר המכיל עד 10 חל"מ גפרית
• מערכות הזרקה ישירה בבנזין: חלק מרכבי הבנזין החדשים מצוידים במערכת הזרקת דלק ישירה למנוע. מערכת זו מאפשרת צמצום בצריכת הדלק ובפליטת המזהמים. עם זאת, בחלק ממנועים אלו היצרן דורש שימוש בבנזין שתכולת הגפרית שבו נמוכה (עד 10 חל"מ)

הדלק לתחבורה הותאם לדרישות הכלליות שמאפשרות יבוא כלי רכב המתאימים לתקני יורו 4 כבר בשנת 2004 (סולר) וינואר 2005 (בנזין).